התעוררתי בשבת בבוקר עם פרפרים בבטני. כל תוכנית הכשרונות היתה בשידור חי וידעתי שיראו גם כמה קטעים מהחזרות הגנרליות.

בארוחת בוקר אכלתי רק פירות, מתרחקת מכל מוצרי החלב. שתיתי מיץ אננס אורגני ושתיתי כמה בקבוקי מים מה שנגמר בכך שאני צריכה ללכת לשירותים כל חצי שעה. אחרי הצהריים, שש שעות לפני התוכנית, אמרתי לג'ו שאני הולכת לשיר, והיא הקשיבה לשיר כדי לקבל 'השראה' למה אני אלבש.

אחרי שלושים שניות של האזנה לשיר היא מיהרה החוצה וצעקה, "אני אחזור בעוד רגע!"

בזמן שחיכיתי עשיתי חימום לקול כמו שאני עושה בדרך כלל לפני סרטונים, ושתיתי כפית של שמן זית.

אחרי שעה ג'ו מיהרה פנימה כשהיא סוחבת איתה כמה שקיות קניות. היא הסתכלה עלי, "טוב, דבר ראשון מייק אפ."

היא איפרה אותי באיפור די טבעי, אבל היא הייתה צריכה לעשות שתי שכבות של איפור כדי שהאורות לא יגרמו לי להראות חיוורת. הדבר מדהים במאפרים הוא שהם היו צריכים לאפר עם המון איפור, בגלל האורות, בלי שזה יראה מזוייף, וג'ו עשתה עבודה מדהימה בזה.

היא רצתה שהפוקוס יהיה על העיניים שלי, אז היא עשתה את המסקרה והאייליינר כבדים יותר משאר האיפור בשביל שהעיניים הכחולות שלי יבלטו. השפתיים של היו מרוחות בליפסטיק סגול בהיר, אבל שאר הפנים שלי נראו טבעיים בלי עוד סומק או צלליות. האיפור לקח בערך שעה ואז היא התחילה לסדר את השיער שלי.

הפעם במקום לסלסל או ליישר אותו, היא הברישה אותו וסידרה אותו. היא לקחה את השוליים של השיער שלי בצדדים והצמידה אותו אחורה עם סיכה לפני שהניחה כתר פרחים על ראשי שעשוי מפרחי פסטל.

אחר כך היא דחפה אותי מאחורי וילון והפשיטה אותי מבגדיי. היא הושיטה לי שמלת כותנה כחולה, לבשתי אותה והיא הורידה את החזיה שלי!

הסתכלתי במראה והתאהבתי בשמלה. היא הייתה באותו צבע כמו העיניים שלי, אבל עם הרבה גוונים בהירים יותר ולבן כאילו הצבע דהה. היא הייתה צמודה בחזה, אבל מהמותניים ומטה היא הייתה רפויה והגיעה עד לכמה סנטימטרים מעל הברכיים שלי. השמלה הייתה בלי שרוולים ועם כתפיות עבות שנמשכו בצדדים של הגב שלי, כשאמצע הגב שלי היה חשוף עד קצת מעל קו התחתונים שלי.

כשיצאתי ממאחורי הוילון היא חייכה כשראתה אותי ואז הושיטה לי את הנעליים שלי, שהיו עקבים בצבע גוף עם רצועות מסביב לקרסול. כשנעלתי אותם חייכתי לבבואה שלי במראה.

היא הושיטה לי חלוק משי לבן שכיסה את השמלה ואת הידיים שלי. קשרתי את החגורה מסביב למותניי והורדתי את העקבים בגלל שאני לא יכולה לנעול עקבים וללכת מהר.

לקחתי אותם בידי והלכתי למצוא את ג'ונו. מעט אחר כך ראיתי אותו מסדר את המצלמות והבמה כבר היתה מסודרת לילדה הראשונה, מה שמזכיר לי שאני צריכה לבדוק את הסדר.

הוא ראה אותי וחייך, "היי אנני, את נראית יפהפה."

חייכתי אליו ושאלתי, "ג'ונו, אני יכולה לדבר איתך?"

הוא הנהן והוביל אותי הצידה.

"שמעת על אתמול?"

הוא הנהן ואמר, "כן הייתי שם ושמעתי מה הוגו אמר. אל תקשיבי לו אנני."

חייכתי ברכות, "אני מסתדרת עם זה, אבל בגלל שברחתי לא יכולתי לדבר על מה אני רוצה בעיצוב של הבמה."

ג'ונו חייך, "תאמרי לי מה את רוצה ואנחנו נוכל לעשות להוגו ולכל הבנות האחרות הפתעה."

ידעתי שהוא הזכיר את שאר הבנות בגלל שהוא יודע ששמעתי אותן צוחקות עלי כשהוגו צעק עלי וברחתי החוצה. אפילו שמעתי את לינדזי צוחקת עלי בארוחת ערב אתמול, אבל אני הייתי האחת ששרה עם האיידול שלהן אחרי החזרות.

"תודה ג'ונו!" וסיפרתי לו את הרעיון שלי.

דמיינתי את הבמה בראש שלי וחזיתי את מכונות העשן עושות הרבה עשן כדי שזה יראה מעורפל. ברקע על המסכים תהיה מצגת של תמונות טבע שיש לי על הדיסק און קי שלי שאספתי מהאינטרנט. התמונה האחרונה היא האהובה עלי. ג'וש צילם אותה חודש לפני שההורים שלי נלקחו ממני. שכבנו על הדשא והיינו מוקפים בפרחי לוע הארי. כולנו חייכנו, כל ארבעתנו; אמא, אבא, סופי ואני.

השיר הזה הוא בשבילם. והוא גם בשביל סופי ובשבילי.

בנוסף למצגת ולמכונות עשן מצאתי המון צנצנות ובקבוקי זכוכית בכל הצורות והגדלים. בזמן שהיה לי בבוקר לפני שהייתי צריכה ללכת לג'ו שמתי נרות בכמה מהם. חלק מבקבוקי הזכוכית היו צבועים בלבן, סגול וכחול חיוור. הראתי לג'ונו את הצנצנות והבקבוקים והוא אמר שהוא יוכל לתלות אותם ככה שזה יראה שהם מרחפים.

אחרי שסידרתי את העניין הזה הלכתי למאחורי הקלעים וראיתי המון בנות מסתכלות עליי ומגחכות.

בדקתי את הרשימה וחייכתי כשראיתי שאני מופיעה אחרונה.

אפילו יותר טוב.

רוז מצאה אותי וחיבקה אותי. היא לבשה את בגדי הריקוד שלה; בגד גוף שחור, מכנסי ריקוד קצרים שחורים ואולסטאר הלבנות הגבוהות שלה, והיא החזיקה חצאית טוטו לבנה.

"בהצלחה אנני," היא אמרה לי בזמן שחיכינו בעצבנות. היא מופיעה לפניי.

קצת אחר כך הספירה לאחור התחילה ואליוט עם החיוך הערמומי שלו עלה לבמה ופתח את התוכנית.

"ברוכים הבאים לתוכנית The Search For Cinderella. חמש עשרה הבנות שפה מתמודדות על ליבו של חביאר מת'יוס!"

הזרקור מצא את חביאר יושב בפאנל השופטים והוא נופף לשלום לפני שהזרקור חזר לאליוט, "הלילה הולך להיות מהנה לצפות בבנות מראות את הכשרונות שלהן לכל אמריקה, והעולם, בשידור חי!" מחיאות כפיים נשמעו מהקהל ומילאו את האוויר ואליוט סיים לדבר.

אומנית אורחת באה והופיעה, להפתעתם של כולם, וכולנו היינו קצת בהלם כשראינו את האחת והיחידה קייטי פרי מופיעה. ממאחורי הקלעים!

לא יכולנו לפגוש אותה בהפסקת הפרסומות כי היא הייתה חייבת למהר לראיון הבא שלה או משהו כזה. קטע ממאחורי הקלעים של החזרות אתמול שודר ולמבוכתי הרבה שידרו את החלק שהוגו צעק עלי. אני חושבת שאליוט שם את זה בכוונה אחרי שראיתי אותו מגחך כשראה את זה. הקריין אפילו אמר, "מה הולך לקרות הלילה?" כאילו שהוא צוחק עליי.

לבסוף הילדה הראשונה עלתה לבמה וזאת היתה לינדזי. והכישרון שלה הוא ראפ?

שאר הבנות לא נראו מופתעות בגלל שהם ראו את החזרה שלה, רובן פשוט היו משועשעות.

אולי זאת הסיבה שחשבתי שלינדזי לבושה מצחיק כשראיתי אותה מאחורי הקלעים. היא לבשה נעליי נייק גבוהות לבנות עם ג'ינס וחולצה שחורה צמודה שהראתה קצת מהבטן השטוחה שלה. היא חבשה כובע מצחיה על השיער הבלונדיני והמוחלק שלה שמקושט ביהלומים ורודים וסגולים.

היתה לה מוזיקת רקע שהיתה סוג של מיקס של כל סוגי הראפ. המצגת שעל המסכים ברקע הראתה תמונות של גראפיטי. במפתיע היא הייתה ממש טובה. היא התחילה מראפ מבייבי של ג'סטין ביבר ואז הראפ התחזק והתחזק.

כשהיא סיימה היא קיבלה המון מחיאות כפיים מהקהל. השופטים; מר מת'יוס (שאני מזכירה לכם שהוא המנהל של החברה Gold Records שאני חולמת להיות חתומה בה), פריס הילטון (אין לי מושג למה), כמה רקדנים מפורסמים שרוז התרגשה מהם וחביאר מת'יוס בכבודו ובעצמו, פשוט הנהנו ורשמו דברים בלי לומר שום דבר.

לא כמו תוכניות כשרונות אחרות השופטים לא אמרו שום דבר חוץ מ 'כל הכבוד' או 'זאת היתה הופעה מדהימה' כמו שהם אמרו ללינדזי שקרנה וירדה מהבמה עם חיוך זחוח.

היו הרבה כשרונות ייחודיים כמו נגינה בקאזו (שהייתה די טובה) ובאולינג?

הילדה מפלורידה הצליחה לעשות סטרייק בכל פעם. ככל שעוד בנות הופיעו אני נלחצתי יותר, אבל העצה שקיבלתי מחביאר המשיכה לעבור בראשי. הרגשתי חולה בזמן שרוז עלתה לבמה, אבל הלכתי וצפיתי בה בכל מקרה מהמסכים שמאחורי הקלעים. הייתי הילדה האחרונה בחדר עכשיו בגלל שאחרי שהן הופיעו הן הלכו לצד השני של הבמה.

התרתי את הקשר בחגורה ופשטתי את החלוק שלי והתיישבתי בזמן שצפיתי ברוז מתחילה את הריקוד שלה. היא עמדה שם בפוזה הראשונה בזמן ששיר קלאסי התחיל להתנגן. היא זזה בחן ובשלמות למוזיקה. זה היה ממש יפה שהיא עשתה סדרה של כמה פירואטים וקפיצות, וכשהמוזיקה המשיכה בקול גבוה היא קפצה ועשתה שפגט באוויר, קרעה את הטוטו שלה והורידה אותה כשהמוזיקה התחלפה לקצבית ושיר היפ הופ התנגן, ונחתה חזרה על שתי רגליה. אחר כך היא רקדה קומבינציית היפ הופ מאוד מסובכת וגרמה לקהל לבהות בה בהשתאות, מודהמים מהכשרון שלה. היא סיימה בפליק פלאק לאחור ואז הסתובבה לפני שנחתה חזרה בשפגט.

הרקדנים נעמדו ותשואות נשמעו מהקהל. הרקדנית לקחה את המיקרופון ואמרה לרוז בהתפעלות, "זה היה מדהים!"

רוז חייכה ויכולתי לראות שהיא מתפוצצת מהתרגשות כשזיעה טפטפה על פניה והחזה שלה זז במהירות כשהיא ניסתה לנשום.

הפרסומות התחילו ואני נעלתי את העקבים שלי כשג'ו מיהרה פנימה לסדר את המייק אפ שלי. לקחתי את הגיטרה שלי והובלתי לבמה בידיי הוגו בעצמו.

הסתכלתי על הקהל ובלעתי את רוקי מנסה לאסוף את עצמי בידיים לפני שחזרנו לשידור חי.

הגיטרה שלי היתה מחוברת לרמקולים והמקרופון עבד. ג'ונו יחכה עד שאני אתחיל לשיר לפני שהוא יתחיל את מכונות העשן והמצגת ויתן לבקבוקים לרחף. מעט אחר כך אליוט הציג אותי בשמי ומה אני הולכת לעשות. האורות בזירה עומעמו והכל היה שקט כשהם חיכו שאני אתחיל לשיר.

הגרון שלי התהדק שוב.

שכחתי את המילים.

הסתכלתי מסביב ומצאתי את המבט החודר של חביאר.

הוא הנהן אלי ואני עצמתי את עיניי.

המלצות:

והיום - שני פאנפיקים *שנגמרו* בעברית על וואן דיירקשן. (רוב הפאנפיקים - ויש הרבה פאנפיקים - על וואן דיירקשן, זה פשוט שמות זה לא באמת משנה כל עוד הסיפור מעניין; למי שזה מפריע לה...)

לראשון קוראים I'll always find you (harry styls) והוא נמצא במשתמש של _Dream-come-alive_.

הוא מאוד מעניין והוא משלב פנטזיה ודברים שבאמת יכולים לקרוא במציאות - וזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בו. הכתיבה מעולה והוא מעניין וסוחף. אני הייתי ממש עצובה שהוא נגמר...

לשני קוראים cousins - [Complited] louis tomlinson והוא נמצא במשתמש של another4world.

הוא מעניין, יפה, מאוד מותח, עצוב, כתוב טוב, וקורה בו כמעט כל דבר אפשרי. כשקראתי אותו לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו - הוא מסוג הסיפורים שיש בו המון דברים קטנים שנכנסים למוח ולעולם לא יצאו.