הקול של אלן דג'נרס העיר אותי. אני די בטוחה שזה סימן שהיום הולך להיות יום טוב. כמובן שרוז הייתה בחדר שלי וצפתה בזה במקום בחדר שלה.

"אחרי הצהריים טובים היפהפיה הנרדמת," היא אמרה. התיישבתי לאט, "מה השעה?" שאלתי, מפהקת.

"אחת אחרי הצהריים, היה לך לילה ארוך?" היא שאלה בערמומיות ואני הרגשתי את הפנים שלי מתחממות.

"כן, במטוס."

היא גיחכה, "זה לא נראה ככה לפי הסימנים על הצוואר שלך."

הידיים שלי התרוממו לצוואר שלי, "איזה סימנים?" קמתי מהמיטה והלכתי למראה בשירותים. היה שם שובל של היקי.

אידיוט.

"אז, את וחביאר?" היא הקניטה אותי. לקחתי את הקונסילר שג'ו השאירה לי, כיסיתי את הסימנים.

"למען האמת, ראיתי את זה מגיע."

הסתובבתי להסתכל עליה, "באמת?"

"את נעלמת בסודיות, הדרך שאת מתנהגת כשאת באותו חדר איתו."

"למה את מתכוונת?"

היא חייכה בחמימות, "אתם עושים את זה בלי לשים לב, שניכם. אתם משקפים אחד את השנייה. הוא זז, את זזה. הוא מתיישב, את מתיישבת. זה די חמוד."

הלחיים החיוורות שלי אדומות עכשיו.

"את יודעת, רק חיכיתי שתספרי לי," היא אמרה ברכות.

"אני מצטערת, לא ידעתי מה קורה. זה כל כך מוזר; שנאתי אותו, ואז הפכנו לחברים, ואז פיתחתי אליו רגשות ועכשיו אנחנו ביחד." פלטתי.

"אתם ביחד?!" היא צווחה. ניסיתי להשתיק אותה כשהדלת נפתחה.

"מי ביחד?" טליה שאלה כשהיא נכנסה פנימה.

"ג'סטין וסלינה," פלטתי.

רוז הסתכלה עליי במבט כועס, "לא הם נפרדו שוב."

"לא הם חזרו שוב."

את חמש הדקות הבאות העברנו מתווכחות עם ג'סטין וסלינה ביחד או לא. הטלפון שלי רטט, מודיע שתייגו אותי באינסטגרם. היה שם וידאו של רוז ואני מתווכחות על ג'לינה מתחת לכותרת; #למהאניחברהשללוזריות.

 .הגבתי לה #כיאתסתומה

לבסוף ירדנו למטה ואני אכלתי את השאריות מארוחת הצהריים בתור ארוחת בוקר.

"אתן מוכנות לגמר הגדול?" טליה שאלה. משכתי בכתפיי. חביאר הוא החבר שלי. אם אני אנצח או לא זה לא משנה. המחשבה גרמה לי לחייך. חיוך ממש מלחיץ.

"מתי זה שוב?" רוז שאלה.

"שבת הקרובה."

עוד חמישה ימים עד שזה נגמר. כל הדרמה, כל המשחקים, כל הזוהר. זה די מפחיד לחשוב על זה, המקום הזה הפך לבית שני.

"אנחנו צריכות לצאת לבלות בחמישה ימים האחרונים שלנו." אמרתי.

"פרוזן יוגורט?" טליה ורוז אמרו באותו הזמן וכולנו יצאנו החוצה צוחקות.

לפעמים אני שומעת שיחות מוזרות. במקומות מוזרים. שרותים ציבוריים, חדרי מדידה, סרטים. אבל לא ציפיתי לראות את אליוט וצ'ארלי נכנסים לחנות היוגורט. אפילו לא ידעתי שהם מכירים אחד את השני. הפעם היחידה שראיתי אותם מתקשרים הייתה כשאליוט צעק על כולם. זה היה די משעשע לראות את שניהם לבושים בשחור מכף רגל ועד ראש עם משקפי שמש. הם נראו כמו סוכנים חשאיים. אני לא חושבת שהם ראו את רוז, טליה ואותי כשהם התיישבו בתא לידינו.

רוז בעטה בכף הרגל שלי והנידה בראשה לכיוונם עם מבט שואל בעינייה. כמובן שהיא חושבת שזה משונה, במיוחד אם צ'ארלי לא אמר לה שום דבר על זה.

הם היו עמוק בתוך השיחה וכמובן שאנחנו צוטטנו. התכופפנו כדי שהם לא יראו אותנו, למרות שהתאים נתנו די הרבה פרטיות.

"התוכנית כמעט נגמרה ואתם עוד לא סיימתם עם ההכנות. זה מגוחך." אליוט נהם.

"לא הייתה לנו הזדמנות -" צ'ארלי ניסה להסביר אבל אליוט קטע אותו, "היה לכם המון זמן. צריך לעשות את זה לפני יום שבת."

הוצאתי את הטלפון שלי ולחצתי על כפתור ההקלטה. הסתכלתי על טליה וראיתי שהיא כבר עשתה את זה.

"איך לעזאזל אתה מצפה ממני ומהשאר לחטוף את חביאר מת'יוס ולהחזיק אותו בתור בן ערובה בשביל כסף. זה מגוחך!"

הדופק שלי האיץ.

"למה שלא תצעק את זה שכל העולם ישמע?!" אליוט נבח.

"אני בן שמונה עשרה שהצטרף לצוות בשביל לצבור ניסיון; לא בשביל להצטרף למזימה עם ההנהלה הישנה ואיתך בשביל לחטוף את חביאר. זה בלתי אפשרי בכל מקרה. במיוחד בסוף התוכנית."

"זאת כל הפואנטה אידיוט, כמה שיותר פרסום לכל הדבר."

"זה בלתי אפשרי, ראית כמה שומרים יש לו. יש לו יותר אבטחה מברק אובמה."

"אתה בפנים או לא? כדאי לך לבחור בזהירות למי אתה נאמן." אליוט איים עליו.

שמענו את צ'ארלי נאנח, "בסדר, בסדר. אני אומר לכולם שמחר בלילה זה הלילה. הוא טס מחר לפלורידה בשביל ראיון."

"כל הכבוד. אל תקלקל את זה."

אליוט יצא מהחנות בסערה וצ'ארלי נעמד ועקב מאחוריו. אבל לא לפני שהוא סובב את ראשו ישר אלינו.

הו לעזאזל, הוא לעזאזל אנחנו מתות. רוז רעדה מפחד וכך גם אני. צ'ארלי הוריד את משקפי השמש שלו והנהן אלינו.

נאנחתי בהקלה.

הוא בצד שלנו, הוא ידע שאנחנו שם כל הזמן הזה. הוא מיהר החוצה עוקב אחרי אליוט ואחרי בערך חמש דקות מיהרנו חזרה לארמון. אני צריכה למצוא את חביאר, ואת מר מת'יוס. במידיות.

רצנו במעלה המדרגות ואני רצתי לכיוון המשרד של מר מת'יוס, מהזיכרון. היינו חסרות נשימה וגם קצת מבולבלות כשדפקנו על הדלת בסבלנות. הוא פתח את הדלת ונראה די מופתע כשהוא ראה את כולנו שם.

"איך אני יכול לעזור לכן?"

רוז, מתנשמת ומתנשפת אמרה, "היינו בחוץ ושמענו שיחה בין אליוט ובין עוזר מהצוות על חביאר, שאתה די תרצה לשמוע."

הוא פתח את הדלת ונתן לנו להיכנס. לא הבנתי שחביאר שם עד שהוא אמר, "בל?" עם הרבה בלבול.

חייכתי אליו חיוך חיוך קטן כשהוא התקדם לכיווננו וטליה הוציאה את הטלפון והשמיעה את ההקלטה. חביאר ומר מת'יוס הקשיבו לזה והסתכלו אחד על השני במבטים מודאגים. כשזה נגמר רוז אמרה במהירות, "צ'ארלי, העוזר שהיה שם, ידע שאנחנו שם כל הזמן ואמר את הדברים האלה בכוונה כדי שאנחנו נוכל להזהיר מישהו לפני שזה יהיה מאוחר מדי."

מר מת'יוס הנהן.

"בסדר, חביאר אנחנו נזיז את הראיון שלך בסוד ליום למוחרת ונשלח אותך לשם בסוד. מחר בלילה אנחנו נשים פיתיון על המטוס ונקרא לבחורים מהשירות החשאי בשביל שיתפסו אותם על חם. תוודאו שצ'ארלי לא יתקרב למטוס או לפיתיון או שיעצרו גם אותו."

חביאר הנהן בהסכמה לפני ששאל, "מי יהיה הפיתיון?"

מר מת'יוס חשב על זה לרגע, "מה עם הכפיל הישן שלך, אפשר סופסוף לנצל אותו לטובה."

חביאר צחק והסכים איתו.

"תודה בנות, אנחנו מטפלים בזה."

הלילה הוא הלילה ואני מתחרפנת. צ'ארלי, רוז, טליה, חביאר ואני בוואן של השירות החשאי בארמון ואנחנו רואים דרך מסך מה קורה בשדה התעופה. לכל סוכן של השירות החשאי יש מצלמה קטנה מוחבאת איפשהו במדים שלהם.

הכפיל הישן של חביאר, שלצערי היה לי את התענוג להכיר, היה לבוש בסקיני ג'ינס וג'קט שמתחתיו היה וסט חסין ליריות. רק למקרה.

וויל, הכפיל של חביאר, הוא למעשה מניאק אגואיסטי אז הוא התאים לתפקיד כוכב הפופ המנופח בקלות. אבל במקרה של חיים ומוות הוא מקשיב כמו שצריך. אז אנחנו צפינו בהם הולכים למטוס הפרטי במסלול ההמראה. דרך מצלמה אחת ראינו שני אנשים מעלים את המטען לתא המטען וכשכולם עלו על המטוס הייתי מופתעת לראות שני דיילים עולים למטוס. רוב הפעמים יש דיילות בנות אז הייתי קצת חשדנית לגביהם.

הכל היה רגוע ושקט ו-וויל ישב ליד שני סוכנים מהשירות החשאי. היה שקט מדי. עד שירייה נשמעה ו-וויל עשה מה שאמרו לו והשתטח על הרצפה. קליעים התחילו לעוף ושמענו את האנשים צועקים דרך המקרופונים על סוכני השירות החשאי. אנשים נאבקו אחד בשני והיו אנשים על הרצפה.

הרגשתי כאילו אני רואה סרט אבל זה היה הרבה יותר אינטנסיבי. לחצתי את היד של חביאר כשחשבתי על הסכנה שהוא יכל להיות בה.

ראיתי את אליוט דרך אחת המצלמות והיו לו אזיקים על הידיים ביחד עם עוד כמה אנשים. היריות האחרונות הדהדו דרך המטוס לפני שזה היה שקט שוב חוץ מהצעקות של אנשים. בערך עשר אנשים עמדו מנגד לקיר המטוס כשידיהם אזוקות. סירנות נשמעו כשהמשטרה הגיעה למטוס וסוכני השירות החשאי הובילו אותם לניידות.

זה הסתיים. זה נגמר.