נקודת מבטה של אנאבל

התוכנית חזרה לשידור. בסופו של דבר. הדייט הבא של חביאר הוא מחר בלילה עם רוז ויש שמועה שהוא לוקח אותה לבלט. אני האחרונה ברשימה הזאת ואני שמחה מכך, אני רוצה לשכוח מזה כל עוד אני יכולה.

הוא היה במאסר לשבוע (לא באמת מאסר, כן? הוא פשוט לא היה עם אף אחד חוץ מאבא שלו ולא התחבר לשום סוג של מדיה ורשתות חברתיות - הערת המתרגמת) ואני לא יודעת אם זה דבר טוב או דבר רע. רוז מתלהבת מהדייט. לא בהכרח בגלל הדייט עצמו אלא יותר בגלל הבלט. היא המשיכה להיכנס ולצאת מהחדר שלי ולשאול מה היא צריכה ללבוש, למרות שהסטייליסטית שלה תבחר לה בגדים, רק למקרה שהרקדנית האהובה עליה תראה אותה מהבמה.

הייתי בחדר שלי וניסיתי לעשות קאבר לעוד שיר. אני לובשת טייץ שחור ואת חולצת הביטלס הישנה של אבא שלי עם שרוולים מופשלים. וגרביים סגולות וצמריריות. אסור לשכוח את הגרביים. השיער שלי היה בקוקו גבוה עם גומיה ישנה וטובה ומשקפיים עם מסגרת עבה על האף שלי.

אני הולכת על המראה החנוני בכוונה.

הראייה שלי משתנה. לפעמים אני רואה בסדר, לפעמים אני לא מצליחה לראות כלום. כשהסתבר שאני צריכה משקפיים בכיתי.

ערוץ היוטיוב שלי נהיה הרבה יותר פופולארי מאז שאני בתוכנית. הרבה יותר פופולארי. והדבר הכי טוב הוא שכמה חברות הקלטות, חברות ענקיות כמו Sony Music ו Warner Brother Music יצרו איתי קשר והציעו לי להיות חתומה אצלם, אחרי שהם שמעו את העבודות שלי כמובן. אני ממש התרגשתי אבל לעכשיו אני שומרת את האופציות פתוחות. החלום שלי הוא להיות חתומה ל Golden Records, זאת חברת החלומות שלי. רוב מהאומנים והלהקות האהובות שלי הם מ Golden Records.

והרבה יותר אנשים דורשים עוד קאברים ובתדירות יותר גבוה. אז מצאתי תווים באינטרנט ועכשיו אני מנסה להבין איך לנגן את Sweater Weather של The Neighbourhood. הייתי באמצע השיר כשמישהו דפק על הדלת.

זאת לא יכולה להיות רוז כי היא פשוט מתפרצת פנימה, אז אני ציפיתי שזאת תהיה טליה. אבל אני לא ציפיתי לראות את חביאר.

כמעט טרקתי את הדלת בפנים שלו כשמבול של רגשות שטף אותי כמו גל של צונאמי. כאב, כעס, חרטה.

הוא הסתכל עלי בעיניים מתחננות מטופשות שהתחנננו שאקשיב לו. תהי חזקה אנאבל. תהי חזקה. תתנגדי לילד הטיפשי עם העיניים היפות והטיפשיות.

תזכרי מה הוא עשה.

אבל מה אני עשיתי.

אלוהים, אני שונאת את המצפון שלי. הוא עושה לי רגשות אשם על כל פעם ארורה שקורה משהו כל הזמן.

"הי." אמרתי. אני שמחה שנשמעתי נורמלי. לא שהנוכחות שלו השפיעה עליי בכלל. הוא הסתכל על המראה המוזר שלי לפני שאמר, "אני יכול לדבר איתך, בחדר המוסיקה?"

הוא צוחק עליי. הילד הזה יותר הפכפך מהמזג אוויר באוסטרליה. וזה אומר משהו. בן דוד שלי אמר לי.

"אני יודע שאני בטח הבן אדם האחרון שאת רוצה לראות ואני מבין שאת בטח שונאת אותי אבל בבקשה תני לי לדבר איתן בחדר המוסיקה. בבקשה."

הנהנתי. בטיפשות. אלוהים, אני כל כך חלשה. בזמן שעקבתי אחריו שיחקתי עם הידיים שלי בלחץ. מקווה שהוא לא שונא אותי.

בקרוב היינו בחדר שהתגעגעתי אליו ושנינו עמדנו שם במבוכה לרגע לפני שהוא דיבר.

"אני מצטער בל," הוא דיבר ברכות, "אני כל כך מצטער."

בל.

"אני כל כך מצטער על איך שהתנהגתי אליך, שצעקתי עליך והאשמתי אותך. אין לי שום תירוץ לזה מעבר לזה שאני אידיוט." הוא התהלך בחדר בזמן שדיבר, קצת חסר נשימה.

הוא נראה לחוץ, "ואני ממש מקווה שאת יכולה לסלוח לי בגלל שאני לא יודע מה אני אעשה בלעדיך."

הלב שלי נמס מהכנות שלו.

"בטח חביאר," לחשתי.

סשה פירס תהיה כל כך מאוכזבת ממני.

הוא חייך אלי, "תודה."

תודה! תודה! הוא אומר תודה אחרי שסלחתי לו מרוב רחמים. אני רוצה חיבוק!

הוא התיישב על אחד מהפופים לפני שליטף את המקום לידו. יכולתי להרגיש את החום שלו דרך שכבות הבגדים שלי כשהיתיישבתי.

"דברים סופסוף מסתדרים. עם אבא שלי וההנהלה. הכל. וזה הכל בזכותך." הוא התרגש, הוא התנצל, הוא היה כנה ושמח הכל באותו זמן.

"אני כל כך שמחה בשבילך חביאר,"

הוא חייך והסתכל עליי. ממש הסתכל לתוך העיניים שלי. רגשות עברו בעיניים שלו כאילו הן חלון לנשמה שלו. הייתה שתיקה נוחה לפני שהוא לקח את ידי בעדינות ושילב את אצבעותיו באצבעותי.

הן היו חזקות וחמות, קצות האצבעות קשים משנים של נגינה על גיטרה. האגודל שלו צייר עיגולים על היד שלי שגרמו ללב שלי לפעום מהר יותר.

"בל..." הוא אמר בעדינות; לחוץ.

"מממ.."

הוא הסתכל עליי בעיניים כשהוא דיבר, "רק רציתי שתדעי, שלא משנה למי אמריקה מצביעה שתהיה הדייט שלי, את תהיי הבחירה הראשונה שלי."

הלב שלי עשה סלטה. ואז מתתי.

לפני שיכולתי לומר משהו בתגובה הוא אמר, "מה היה השיר שעבדת עליו כשדפקתי?"

צעד גברי קלאסי. להתחמק מהרגע.

"Sweater Weather, the nighbourhood." עדיין הייתי קצת בשוק והוא לא נתן לי זמן לחפות על זה!

"בואי, גם אני רוצה לנגן." הוא נעמד ולקח את הגיטרה החשמלית שלו בזמן שהעביר לי את האקוסטית. הוא ניגן את המנגינה ואני ליוויתי עם האקורדים. ואז הוא התחיל לשיר את הבית הראשון.

All I am is a man

I want the world in my hands

I hate the beach

But I stand in the California

With my toes in the sand

כשהשיר המשיך אני הצטרפתי לחביאר וניגנתי את המנגינה.

She knows what I think about

And what I think about

One love, one house

No shirt, no blouse

Just us, find out

Nothin I really wanna tell you about no

ואז השתלבנו ביחד בפזמון. הקולות שלנו מתמזגים ביחד.

'Cause it's too cold whoa

For you here

And now

So let me hold whoa

Both your hands in the holes of my sweater

עור ברווז הופיע עלי כששרנו ביחד. הוא הוביל, אני עקבתי. כמו ריקוד, אבל עם הקולות שלנו. כשהשיר נגמר הוא חייך אלי.

"מוכנה להקליט?"

בשיא הכנות, להיות ליד חביאר היה די מוזר. מוזר טוב. הוא היה כל כך שמח, כל כך רגוע ופתוח בהשוואה לפעם הראשונה שפגשתי אותו והוא היה כולו אפל ומיסתורי. למרות שהיה לו שחקן שהעמיד פנים להיות חביאר, הוא היה צריך לשחק קצת גם בעצמו בשביל לשמור את התדמית שלו. ההתנהגות שלו שימחה אותי, כל כך שימחה אותי.

הוא היה בחוץ בחצר האחורית, כולם היו, כולם היו חלק ממשחק כדורגל; הצוות והבנות. אפילו לינדזי השתתפה.

סוג של.

אבל זה היה כיף. קוקו נבח על כולם ורץ סביבנו למרות שאליוט לא נראה נלהב מכך. הוא היה בטלפון ודיבר עם מישהו בזמן שהסתכל עלינו במבט מלוכלך. או יותר נכון על כל אחד במעמד חברתי נמוך יותר מלינדזי.

אבל לומדים להתעלם מזה.

הכדור עף לכיווני אז אני עצרתי אותו והתחלתי לרוץ איתו לכיוון השער של הקבוצה השניה.

"בל, בל אני פנוי!" חביאר צעק כשצ'ארלי ועוד מישהו מהצוות התחילו לחסום אותי. העברתי את הכדור לחביאר שעמד ליד השער והוא בעט את הכדור לתוך השער, בין הרגליים של השוער.

"כן!" הוא צעק עם הידיים שלו למעלה באוויר, רץ לכיווני, כרך את ידיו סביבי והניף אותי בעיגול.

"ניצחנו!" הוא צעק.

צחקתי, "חביאר, אתה כולך מזיע!" ניסיתי לדחוף אותי ממני.

אחרי ארוחת צהריים חביאר הלך לעשות לעשות את הראיון החי הראשון שלו אחרי שהוא היה במאסר. הוא סימס לי בזמן שיצאתי מהמקלחת. בל, ערוץ 10 ב 2:30.

וכמובן שהוא צייץ למעריצים שלו. הציוץ הראשון שלו מאז שהוא היה במאסר, מאז שהוא נשבר.

@XavierMatthews: הודעה ענקית! ערוץ 10, 2:30. #Bethereorbesquare (תהיה שם או תהיה מרובע)

הוא מרובע.

השעה הייתה 2:32 כשהדלקתי את הטלויזיה, והוא ישב שם עם מראיין. הם בדיוק הציגו את כולם כשהדלקתי את הטלויזיה.

"ברוכים הבאים, השם שלי הוא סטן," הוא היה אחד מהיפסטרים האמריקאים הצעירים האלה עם חולצה מכופתרת ומשקפיים ממוסגרים, "וזה האחד והיחיד חביאר מת'יוס."

חביאר חייך ונופף למצלמה. זה בטח שוק ענקי למעריצים שלו שחביאר מת'יוס יכול לחייך.

סטן אמר, "דבר ראשון, כמה שינויים גדולים קורים עכשיו נכון?"

"כן, שינויים אמיתיים."

סטן הנהן, "בהתחשב בראיון מלפני שבועיים, מה השינויים שמרגשים אותך?"

"יש לי קבוצה חדשה של אנשים סביבי, שכוללת את אבא שלי. עכשיו יש לי מילה בכל דבר שאני עושה וזה מה שאני הכי צריך עכשיו."

סטן חייך, "מה עם המוסיקה שלך?"

הפעם חביאר קרן. ההתרגשות קרנה ממנו.

"החדשות הגדולות הן, שאני מוציא שוב את האלבום הראשון שלי Different Worlds בדרך שאני כתבתי אותו במקור. את רוב השירים באלבום אני כתבתי, גם את הלחן וגם את המילים. אבל שינו את המילים כך שהן ידברו על דברים כמו סקס ומסיבות ובנות ושינו את הלחן ככה שהוא יתאים לקטגוריה של 'פופ'. במקור אני כתבתי את האלבום בכיוון של מוסיקה יותר אלטרנטיבית, רוק ואקוסטית."

סטן הנהן, "זה נשמע ממש טוב. מה אתה מצפה ממנו?"

"בכנות, לא הרבה. מוסיקה זאת הדרך שלי לבטא את עצמי וזה אומר לשים יותר ממני שם בחוץ אבל אני לא מצפה לשום דבר בתמורה. חלק מהמעריצים שלי עכשיו אולי לא יאהבו את האלבום החדש אבל אני מקווה שהרבה יותר אנשים יקשיבו לו."

"בסיס מעריצים יותר מגוון - גם בנים וגם בנות."

חביאר הנהן, "כן. אני לא רוצה שיכירו אותי הנער כוכב הפופ או שובר הלבבות עם אלפי מעריצים צורחים. אני רוצה שיכירו אותי בתור אומן, שיוצר מוסיקה בגלל שהוא אוהב את זה."

סטן חייך, "זה מרגש. אתה כל כך צעיר ומוכשר. זה נהדר לראות זמרים צעירים ושחקנים, מי שזה לא יהיה, מציבים עמדה נגד התעשייה."

"תודה סטן."

המראיין המשיך והם דיברו על התוכנית אבל אני ישבתי על המיטה שלי, עטופה רק במגבת עם שיער רטוב ומטפטף, מחייכת אל הטלויזיה.

הוא עשה את זה.