Thank you for reminding me what butterflies feel like.

פרק 8
תקועים ביער

1888
זאיין

לאחר שליאם עזב את המשרד שלי, מיהרתי להתארגן בכדי לצאת אל הכפר הקרוב.

בזמן שהתארגנתי, מספר נקישות בדלת הפר את שלוותי.

"מי זה?" שאלתי ברכות, משתדל לשמור על איפוק ורוגע.

"זו מריאן." קולו הקר והמעט אפל נשמע ואני נאנחתי בקול, סוגר את הכפתור האחרון בחולצת הכפתורים המהודרת והזהובה שלי.

"את רשאית להיכנס." הכרזתי והדלת נפתחה באיטיות.

"מה רצונך?" שאלתי כאשר דמותה הקרירה הופיעה לצידי.

שיערה השחור נפל על כתפייה, עיניה החודרות בהו בי וידיה היו משולבות ומוצמדות לחזה שלה.

"מדוע אתה מתארגן? לאן פניך מועדות?" שאלה ואני נאנחתי.

"אנו עוד לא נשואים וכבר את כה חטטנית? זה לא עניינך. סביר להניח שאחזור עד הערב." הכרזתי וחבשתי את הכתר הזהוב בעל עיטוריי היהלומים המשובצים בכמה נקודות.

"בהצלחה." היא לחשה ואני העברתי מבט אחרון בבבואתי בראי, לפני שהסתכלתי עליה.

"אין צורך באיחולים מיותרים. שיהיה לך יום נפלא, העלמה."

"תארגן את כל מה שאתה צריך לדרך ותתייצב בשער הכניסה לטירה בעוד כמה דקות." הכרזתי לעברו של ליאם כשנכנסתי אל חדרו והוא הביט בי במבט מבולבל.

הבחנתי בכך שהוא היה עדיין לבוש בנמנמת, מה שגרם לגיחוך חלש להיפלט מפי.

"אנחנו רוכבים דרומה אל עיירה כפרית קטנה, נחזור עוד היום כי העיירה יחסית קרובה. בכל אופן, תתארגן." הסברתי והוא נעמד מהכיסא בו ישב.

"ולמה אתה צריך שאתלווה אליך? מה עם אדוארד?" הוא דיבר ואני הסתובבתי בחדר שהוא קיבל, חדר מהודר ויפהפה, לא יותר משלי כמובן.

"אני רוצה שאתה תתלווה אליי." הכרזתי, מדגיש את המילה אתה, ונעצרתי במקומי, מביט בו לרגע ומיד משפיל את מבטי שוב.

"בסדר גמור, הרי אני בסך הכל דוכס שצריך לצוות לפקודות המלך." הוא לחש ואני גלגלתי את עיניי, מביט בו.

"למען השם, ליאם, פשוט תתארגן." לחשתי והוא הנהן ונעמד.

שילבתי את ידיי והחלתי לרקוע את רגלי בקרקע, רעש נשמע בכל פעם שסוליית הנעל פוגשת ברצפות היוקרתיות.

"הייתי צריך לדעת שהוא יאחר, הוא תמיד מאחר.." לחשתי וסרקתי בעיניי את אולם הכניסה לטירה פעם נוספת.

לפתע עיניי נעצרו על נקודה אחת באופק, דמותו של ליאם.

הוא לבש חולצה מחויטת לבנה ששרווליה היו מופשלים, מכנסיים שחורים וצמודים ונעליים שחורות גם כן.

כשהוא התקרב באיטיות הבחנתי בכך ששיערו היה משוך מעט לאחור וגרם לו להראות אטרקטיבי עוד יותר.

נשכתי את שפתי התחתונה כשבחנתי את גופו פעם נוספת.

הוא נראה אלוהי, החולצה הלבנה מחמיאה לגופו המחוטב ומבליטה את שריריו המרהיבים והמכנסיים הצמודים האלה שמבליטים כל פרט קטן.

ניערתי את ראשי, מנסה להעלים את המחשבות האלה מראשי כמה שיותר מהר.

"אני מציע שנחל במסע כמה שיותר מוקדם, בכדי שלא נגיע באמצע הלילה." אחד הרוכבים אמר ואני הנהנתי, מעביר את מבטי אל ליאם אך הפעם שומר על איפוק.

"קדימה, הדוכס פיין." קראתי לעברו של ליאם, מנסה להאיץ בו כמה שרק אפשר.

נכנסתי אל הכרכרה, מתיישב על המושב המרופד ומחכה שליאם יכנס גם כן.

הוא נכנס באיטיות והתיישב לצידי, משלב את ידיו ובוחן את הכרכרה.

"אז, מת-"

"למען השם, ליאם, אל תברבר לי במשך כל המסע הזה." לחשתי לעברו והוא גלגל את עיניו.

הנחתי את ראשי על משענת הכרכרה, שוקע לשינה עמוקה.

"לעזאזל!" צעקה חרישית נשמעה ואני פקחתי את עיניי, מבחין בכך שראשי הונח על כתפו של ליאם, שעיניו היו עצומות וידו כרוכה סביב גופי.

כאשר סרקתי בעיניי את הכרכרה במהירות, הבחנתי בשבר גדול בעץ שבתחתית הכרכרה.

עצמתי את עיניי ונאנחתי בקול, מתוודע לכך שהכרכרה התפרקה לחלוטין.

הזזתי באיטיות את ידו של ליאם ממנו, משתדל לא להעיר אותו, ופתחתי את דלת העץ באיטיות, יוצא החוצה ומביט סביב.

זו הייתה קרחת יער יפהפייה, מכוסה בפרחים ובדשא ירוק. כיפת השמיים הייתה נוף מרהיב, ציוצי הציפורים נשמעו ברקע והוסיפו המון.

"טים, איך זה קרה?" קראתי בקול כשהתקדמתי מעט, נעצר לצד אחד מהרוכבים שהיה נראה מיואש לחלוטין.

"אין לי מושג קלוש, אבל אני יודע דבר אחד.. אין סיכוי שנצליח לסדר את הכרכרה." הוא השיב ואני פערתי את עיניי.

"אם לא תצליחו לסדר את הכרכרה, מה אני אמור לעשות?" שאלתי והוא גירד את עורפו.

"האופציה היחידה היא שאני וקולין נרכב אל הטירה ונקרא למשלחת לחלץ אתכם. זה עשוי לקחת מעט זמן, אך זו האלטרנטיבה הטובה ביותר." הוא השיב ואני נאנחתי בקול.

"שיהיה, אך אני מבקש שתעשו זאת מהר ככל האפשר. אל תתעכבו בגלל שטויות." אמרתי והושטתי את ידי אל הכתר שהיה על ראשי, מוריד אותו ושומט אותו על הרצפה.

"נחזור בקרוב, הוד מעלתך." טים לחש וקפץ, עולה על הסוס הלבן והיפהפה ומתחיל לרכב בעוד שקולין בעקבותיו.

העברתי את ידי בשיערי והתקרבתי אל הכרכרה, פותח את אחת מהדלתות ומביט בליאם הישנוני.

"פיין, תתעורר." לחשתי לעברו וניערתי את כתפו באיטיות, מנסה להעיר אותו.

"ליאם.." לחשתי שוב, הפעם מנער אותו ומפעיל מעט לחץ.

"מממ.." הוא נהם ודחף את ידי, משלב את ידיו ומפנה אליי את גבו.

"ליאם, אני לא רוצה להישאר לבד אז תואיל בטובך לקום ולהיות איתי?" פלטתי והוא סובב את ראשו באיטיות, חושף בפניי את פניו הישנוניות.

"הו, כמה חמוד, המלך הקשוח הוא בעצם נמושה המפחד להישאר לבד בקרחת יער יפה שכזו.." הוא מלמל כשהבחין בנוף היפהפה שהיה מאחוריי.

מבלי להוסיף מילה מיותרת הוא פשוט הזיז אותי מעט עם ידו ויצא מהכרכרה, לוקח איתו שמיכה משובצת שהייתה זרוקה על תחתית הכרכרה.

"תראה כמה יפה פה.." הוא לחש בקול מוקסם ופרס את השמיכה על הדשא, נשכב באיטיות על השמיכה ועוצם את עיניו.

"האוויר כל כך טהור וצלול.." הוא לחש שוב כאשר שאף אוויר רב מריאותיו, ממלא אותן שוב וחוזר על התהליך.

לאחר כמה שניות הוא סובב את ראשו אליי ובחן אותי.

"אתה מתכוון לעמוד שם עוד הרבה זמן, מר מלך בעל פרצוף חמוץ?" הוא שאל ואני השפלתי את מבטי והתהלכתי לעברו באיטיות.

לאחר הליכה של כמה שניות, הגעתי אל השמיכה והתיישבתי עליה באיטיות, משלב את רגליי בצורה נאותה ומביט בליאם שהיה נראה מרוכז בפרפר שהתעופף לצידו.

"אתה נשארת איש של טבע?" שאלתי והוא הסיט את מבטו מהפרפר והביט בי, מתיישב באיטיות וזורק את רגליו על השמיכה.

"כנראה.. ואתה?" שאל ופלט גיחוך, מניד בראשו.

"סליחה, לרגע שכחתי מה הפכת להיות.." הוא מלמל ואני השפלתי את מבטי ובלעתי רוק.

"אתה מעליב אותי, הדוכס." פלטתי וליקקתי את שפתיי.

לפתע הרגשתי את ידו על סנטרי, מה שגרם לי להרים את ראשי ומבטי באיטיות.

הוא בהה בעיניי והיה נראה כה יפהפה.

הוא החל ללטף את הלחי שלי באיטיות, רוכן מעט ומתקרב אליי.

"לא התכוונתי לפגוע בך, זי.." הוא לחש ואני השפלתי את מבטי, גורם לו להניח את ידו על סנטרי שוב.

הרמתי את מבטי ובהיתי בעיניו בזמן שהוא העביר את אצבעו על שפתיי באיטיות.

ליבי החל לפעום בחוזקה כשהרגשתי תחושה מענגת מפלחת את איבריי.

פרפרים התעופפו בבטני, פרפרים שלא הרגשתי שנים והיום סוף סוף קמו לתחייה.

הוא משך את ידו ממני וברגע שהמגע שלו נעלם, הרגשתי כאילו נלקחה חתיכה מליבי.

השפלתי את מבטי ונשמתי נשימה עמוקה, מנסה להסדיר את נשימותיי.

אני חייב להחזיק את עצמי ולא ליפול למשחק הזה. אני חזק מספיק בשביל זה.

אני לא אתפתה, זה שגוי.

---
תודה על
2K
קריאות
ו
500
הצבעות♥
מקווה שזה מתחיל להיות מעניין, הפרק הבא יהיה קצת יותר נחמד.
לא עברתי על הפרק, אל תרצחו אותי בטעות.
אוהבת הכי שיש:)
20.04