Chào các bạn! Vì nhiều lý do từ nay Truyen2U chính thức đổi tên là Truyen247.Pro. Mong các bạn tiếp tục ủng hộ truy cập tên miền mới này nhé! Mãi yêu... ♥

21: Forbidden

The worst feeling in the world is when you know that you both love each other but still you just can't be together.

פרק 21
אסור

1888
זאיין

"אין שום סיכוי שאני מסכים לזה, ליאם. אני אוהב אותך, אני לא יכול להתרחק ממך." הכרזתי והוא הביט בי.

"תפסיק." הוא לחש והשפיל את מבטו.

"להפסיק מה?" שאלתי והוא נמנע מקשר עין איתי.

"תפסיק להגיד את זה." הוא הכריז ואני חייכתי והתקרבתי אליו עוד יותר, מניח את ידיי על החזה שלו ובאיטיות כורך אותן סביב צווארו.

"להגיד מה?" שאלתי בשקט ורכנתי אל אוזנו.

"שאני אוהב אותך?" לחשתי לאוזנו והוא רעד מעט, מניח את ידיו סביב מותניי ומנסה להרחיק אותי ממנו.

"אמרתי לך שאני לא רוצה לראות אותך יותר, לא?" הוא שאל ואני נישקתי את הלחי שלו, מחבק אותו חזק וקובר את ראשי בצווארו.

"זאיין.." הוא לחש ואני הברשתי את אפי בצווארו.

"אני לא רוצה לריב.." לחשתי והוא נאנח וכרך את זרועותיו סביב גופי.

"אתה התחלת.." הוא מלמל ואני הסנפתי אותו, מרגיש מכור אל הריח והמגע שלו.

"אתה התחלת, כשהתנשקת עם הזבל הזה מול העיניים שלי.. אם רק היית יודע כמה זה כאב לי.." לחשתי והוא חיבק אותי חזק יותר.

"ניסיתי לשכוח אותך, אהוב שלי.. חשבתי שאם אני אנשק אותו אז אני אצליח לשכוח ממך.. כמובן שזה לא עבד לי, כפי שאתה רואה.." הוא אמר ואני התרחקתי מעט והבטתי בעיניו.

"למה רצית לשכוח ממני?" שאלתי והוא השפיל את מבטו.

"אני עדיין רוצה. וצריך." הוא הכריז ואני כיווצתי את עיניי בבלבול.

"למה?" לחשתי והוא בלע רוק.

"כי אתה מאורס, זאיין.. אתה מאורס, אנחנו שני גברים ואתה המלך של הממלכה הזו. זה אסור, כל מה שיש בינינו אסור ותמיד היה אסור." התייפחתי ובהיתי בשתי עיניו היפות.

"אתה לא אוהב אותי.." מלמלתי והכיתי את החזה שלו באגרסיביות.

"זי.." הוא לחש וניסה לעצור אותי, מניח את שתי ידיו על לחיי ומצמיד את ראשו לשלי.

הוא בהה בעיניי ואני הפסקתי להכות אותו בהדרגה, מאפשר לדמעה אחת לזלוג על הלחי שלי.

"אל תבכה אהוב שלי.." הוא לחש ומחה את דמעתי, מתקרב ומנשק את קו הלסת שלי.

"כמובן שאני אוהב אותך, אל תעז לחשוב אחרת.. אבל גם אתה יודע שמה שיש בינינו לא אמור להיות, לא היינו צריכים לאפשר לזה לקרות.." מילותיו גרמו לליבי לכאוב.

התייפחתי בקול והזזתי את ידיו ממני באגרסיביות רבה.

"אני שונא אותך!" צעקתי והסתובבתי במהירות, רץ ויוצא מהחדר כשסערת רגשות מציפה אותי.



"אתה מוכן כבר לספר לי מה קרה? למה אתה בוכה כבר כל כך הרבה זמן?" קולו המרגיע של לואי נשמע ואני התייפחתי, מרגיש את ידו מלטפת את שיערי כנחמה.

"ז- זה ליאם.. אני ש- שונא או- אותו.." התייפחתי בין מילה למילה.

"מה הוא עשה?" הוא שאל ומחה את דמעותיי, שהתחדשו לאחר שנייה בודדה.

"הוא התנשק עם פ- פרנק כמה שעות אחרי ש.. ששכבנו.." הכרזתי וקברתי את ראשי עמוק יותר ברגליו של לואי.

מכנסיו כבר היו ספוגים מדמעות שזלגו מעיניי במהלך חצי השעה האחרונה.

"אמרת לו משהו על זה? הוא הסביר לך למה הוא עשה את זה?"

"הוד מעלתך?" קול מוכר נשמע ואני הרמתי את ראשי והבחנתי בדוכס סטיילס, שעמד ליד הדלת הפתוחה.

"הכל בסדר?" הוא לחש והביט בלואי, משפיל את מבטו ובולע רוק.

העברתי את מבטי עליהם כמה פעמים.

"הכל יהיה בסדר.." לחשתי והדגשתי את המילה יהיה.

"רק רציתי לדווח לך שהלוחמים הנשלחים לשדה הקרב מחר מוכנים ושהיום הצטרפו שלושה חדשים שאצטרך לקבל את האישור שלך בכדי לשלוח אותם." הוא הכריז ואני הנהנתי.

"בוא מחר בבוקר אל המשרד שלי ואני אאשר את מה שצריך.." לחשתי ובחנתי את המבטים שעברו בין הארי ללואי.

"ומה קרה ביניכם? חשבתי שהכל היה בסדר, לא?" שאלתי ושניהם הביטו ברצפה, נראים מובכים.

"הכל בסדר.." לואי לחש ואני הבטתי בו.

"זה לא נראה ככה. תדברו על זה ותהיו יחד. שלפחות זוג אחד יהיה שמח במקום הזה." הכרזתי ברשמיות ושניהם הביטו בי, עדיין נמנעים מקשר עין.

"קדימה, אתם הולכים ופותרים את זה." נעמדתי והתהלכתי אל דלת הכניסה לחדר, פותח אותה ומורה להם לצאת.

"אבל זאיין, אתה צריך שאשאר איתך.. זה לא טוב שתישאר לבדך במצב כזה.." לואי לחש ואני חייכתי לעברו.

"אני אהיה בסדר, תלכו ותסדרו הכל."



שלוש נקישות מהירות נשמעו ואני הרמתי את ראשי מהכרית הלחה והבטתי לכיוון הדלת.

"מ- מי זה?" לחשתי והתייפחתי, מושך באפי ומנגב את עיניי.

"ליאם. אני נכנס.." קולו השיב ושנייה לאחר מכן הדלת נפתחה והוא נעמד לפניי.

הוא סגר את הדלת אחריו והתקדם בחדר, מתקרב אל המיטה שלי ונעצר כמטר ממנה.

"למה אתה בוכה?" הוא לחש ואני סובבתי את ראשי בכדי שלא יראה אותי.

"זה לא עניינך." הכרזתי בקרירות והרגשתי את המזרון נע מעט.

סובבתי את ראשי לכיוון בו ליאם עמד והבחנתי בכך שהוא נשכב על המיטה לצידי והביט בי.

"הבחור שאני אוהב אמר לי שהוא שונא אותי.. אני זה שאמור לבכות, זי, לא אתה.." הוא לחש ושלח את ידו לעברי באיטיות, נוגע בלחי שלי.

"נו באמת, ליאם, כאילו שאני באמת יכול לשנוא אותך.." מלמלתי והנחתי את ראשי על הכרית, מביט בעיניו וסורק את פניו באיטיות.

"רק רציתי לעדכן אותך ולדווח לך שאני מתכוון להצטרף ללחימה נגד צרפת. הרגשתי צורך להודיע לך על כך מכיוון שאתה המלך, וגם כי.. כי אתה חשוב לי קצת יותר מאחרים.." הוא לחש ואני פערתי את עיניי.

"אתה מה?!" צעקתי והרמתי את ראשי מהכרית, מתיישב במהירות.

הוא התיישב גם כן, מביט בי במבט מבולבל.

"אני מצטרף ללוחמים שנשלחים אל שדה הקרב מחר." הוא הכריז ואני בלעתי רוק.

"אני לא מוכן לזה, ליאם.. אני לא מאפשר לך להילחם, אני לא מוכן לאבד אותך." פלטתי והוא הניח את ידו על ידי, גורם לי להביט לשם.

"אתה לא תאבד אותי, לא יקרה לי כלום.." הוא לחש וליטף את היד שלי באיטיות מענגת.

"מלבד זה, אני במילא לא שלך.." הוסיף ואני פערתי את עיניי.

"סליחה?" לחשתי והוא לקח את ידו לחיקו.

"יש לך את מריאן, מה זה משנה לך אם אני אמות?" שאל ואני קמתי ממקומי והתיישבתי עליו, שתי רגליי מפוסקות וכרוכות סביב מותניו.

"אל תגיד את זה בחיים, לילי.. אני אוהב אותך, בטח שזה משנה לי.. אני לא מוכן לאבד אותך.." הכרזתי והנחתי את ידיי על לחייו.

"גם אני אוהב אותך, זי, אבל אתה לא יכול להחליט בשבילי אם ללחום או לא." הוא לחש ואני הבטתי בו בעיניים מכווצות.

"ליאם, אני לא צוחק, אתה לא מצטרף למלחמה." מלמלתי והוא נאנח.

"אני לא בדיוק שואל אותך, זאיין. אמנם אתה המלך אבל אני רשאי להחליט אם אני נלחם או לא." אמר ואני בלעתי רוק.

"ליאם.. בבקשה אל תעשה את זה.. אני לא יודע מה אני אעשה אם יקרה לך משהו.. אני אוהב אותך כל כך ואני לא רוצה לסכן אותך ולתת לך להילחם.. בבקשה.." לחשתי בקול מעט צרוד ושבור.

הוא הביט בי ושלח את ידו אל הלחי שלי, מלטף אותי באיטיות ורוכן לעברי מעט.

שפתיו מצאו את שלי בין רגע, נעות באיטיות.

ידיו נכרכו סביב מותניי ושפתיו מצצו את שפתי התחתונה.

הוא שלח את לשונו החמה אל הפה שלי, מעביר בי צמרמורות מענגות.

ניתקתי את שפתיי משלו והצמדתי את מצחי לשלו, עדיין לא פוקח את עיניי.

"ליאם.." לחשתי בקול מתחנן והרגשתי את ידיו מלטפות את גופי באיטיות.

"זה יהיה הלילה האחרון שבו אהיה בטירה בזמן הקרוב.. אתה רוצה שאני אשן איתך?" הוא שאל ואני הבנתי שהוא בחר להילחם.

דמעה בודדה זלגה על הלחי שלי כשהתרחקתי מעט והנהנתי.

"תבטיח לי שלא יקרה לך כלום.." לחשתי לעברו כשפקחתי את עיניי.

הוא מחה את הדמעה שלי והביט מטה.

"אתה יודע שאני לא יכול להבטיח דבר כזה.." הוא דיבר ואני הרגשתי דמעות נוספות זולגות במורד לחיי.

"ליאם.." לחשתי וחיבקתי אותו חזק, קובר את ראשי בצווארו.

"בייבי.. אל תבכה, בבקשה.. זה כואב לי לראות אותך ככה.." מלמל כנגד האוזן שלי ואני התייפחתי.

"בבקשה תבטיח לי שלא יקרה לך כלום.. לפחות את זה, ליאם.. בבקשה.." התייפחתי שוב והוא ליטף את גבי.

"אני מבטיח."

---
בסוף הספקתי להעלות היום את הפרק ולא אחרי שתיים-עשרה!
תודה לכן על מספר הקריאות הגדול, זה מדהים!
מה חשבתן על הפרק? חיחי
אין מטרות.

20.04

Bạn đang đọc truyện trên: Truyen247.Pro