Black soul is black as jet.

פרק 13
נשמה שחורה משחור

1888
זאיין

כשחזרתי אל החדר, מריאן הייתה במיטה.

ראשה היה מוטל על הכרית, פיה היה פתוח מעט כשנחירות חלושות ברחו ממנו.

גלגלתי את עיניי, פולט אנחה ומתקדם אל המיטה גם כן.

נשכבתי על המיטה והבטתי בתקרה הגבוהה והיפהפייה שהייתה מעוטרת בזהב טהור שכנראה עלה הון תועפות.

עצמתי את עיניי בחוזקה, מנסה להירדם.

"בוקר טוב, הוד מעלתך. יש לנו המון דברים לדון בהם היום, תרצה שאקרא לסילביה שתכין לך את ארוחת הבוקר או שתעדיף להגיע ישר אל המשרד?" קולו של המשרת שלי, פרנק, נשמע ואני פקחתי את עיניי, מביט הצידה.

מריאן לא שכבה לצידי, מה שגרם לי לפלוט אנחת הקלה.

"אהמ, הוד מעלתך?" קולו של פרנק משך את תשומת ליבי פעם נוספת וגרם לי להביט בו.

"סביר שאגיע אל המשרד בעוד כמה דקות, כך שיהיה מיותר להודיע לסילביה להביא את הארוחה לכאן, אתה לא חושב?" שאלתי ושילבתי את ידיי, מביט בו בעיניים מכווצות.

הוא בלע רוק והנהן במרץ.

הבטתי בחדר וכשהבחנתי בכך שהוא לא היה מואר כרגיל, שמתי לב לכך שמבעד לחלונות השמיים לא בהירים ומלאים בעננים אפורים.

"גשום בחוץ, הטמפרטורות מאוד נמוכות וצפוי מזג אוויר סוער מאוד בשעת ערב מאוחרת." אמר פרנק כשהבחין בבהייה שלי.

למען השם, אני שונא מזג אוויר חורפי.

"בסדר גמור. אני לא אצא מהטירה היום, אנא ממך, בטל את כל פגישותיי מלבד את זו עם הלורדים בנוגע לתקציב והמיסים. בטל את הגעתם של הלורדים, מלבד את הגעתו של הדוכס פיין." הכרזתי והסטתי ממני את השמיכה העבה, קם מהמיטה וניגש אל ארון העץ.

בחרתי מתוך הארון כמה בגדים וסובבתי את ראשי לעברו של פרנק.

"אתה מתכוון להישאר פה ולהביט בי או שתצא מכאן כבר?"

הגעתי אל המשרד שלי לאחר שלבשתי חולצה מכופתרת בצבע בורדו ומכנסיים מנופחים, בחלק התחתון שלהם, בצבע שחור. הכתר היה על ראשי.

לאחר כמה דקות בהן עיינתי במספר מסמכים מדיניים, מספר נקישות על הדלת גרם לי להרים את מבטי.

"מי זה?" לחשתי והשפלתי את מבטי אל ניירות הקלף שהיו בידיי, ממשיך לעיין בהם.

"ליאם.. אני מקווה שלא איחרתי.." גלגלתי את עיניי כשקולו נשמע.

"אתה רשאי להיכנס." לחשתי כשהדלת נפתחה באיטיות, חריקה חלשה נשמעת וגורמת לנחיריי להתרחב.

נשמתי נשימה עמוקה כשעיניי סרקו את ליאם.

שיערו היה לח, מה שהעיד על כך שהתרחץ, חולצה בצבע כחול כהה הייתה צמודה לגופו והבליטה את שריריי החזה שלו ומכנסיים שחורים וצמודים, כמו שהוא נוהג ללבוש, היו הלבוש של החלק התחתון שלו.

"בוקר טוב, הוד מעלתך." הוא הכריז ובחן את החדר, זוקף את אחת מגבותיו.

"היכן כולם? חשבתי שכינסת ישיבה של כל הלורדים.." הוא לחש ואני גירדתי את עורפי ושילבתי את רגליי.

"למען האמת, בחרתי לבטל את כולם מפני שאני די בטוח שנוכל להסתדר רק אני ואתה.." אמרתי לעברו והוא זקף את גבותיו והנהן באיטיות, מתקרב אל אחד הכיסאות.

הוא התיישב על הכיסא שהיה למולי והביט בי בידיים שלובות.

"זו פעם ראשונה שאני דן בנוגע לדבר כזה, כך שאשמח אם תסביר לי את הסיטואציה ומה עליי לעשות.." הוא לחש ואני הנהנתי, קם מהכיסא.

התחלתי להתהלך בחדר במעגלים, ידיים שלובות וראש מורם.

"אנו צריכים לגבות מיסים בכדי לאפשר לליידי מריאן ולי לערוך חתונה מפוארת כפי שמגיע לנו. כמובן שיש לנו המון כסף, אבל בכל אופן אנו צריכים לגבות מהנתינים סכום מסוים בכדי שלא נאלץ להוציא כספים מהתקציב שלנו." אמרתי ונעצרתי, מביט בליאם שפער את עיניו ואת פיו בשנייה אחת.

"מ- מה?" הוא פלט וליקק את שפתיו, מסובב מעט את הכיסא שלו בכדי לראות אותי טוב יותר.

"אתה מתבדח, נכון?" הוסיף ואני הבטתי בו לכמה שניות, לפני שהתחלתי לנוע שוב.

"זאיין, אתם לא צריכים את הכסף הזה, לעומת הנתינים העניים שלך שכן צריכים את זה. למה אתה עושה את הדבר הנורא הזה?" קולו היה חזק יותר, מה שגרם לי להבין שהוא קרוב יותר אליי.

חיפשתי אחריו בעיניי וכשהבחנתי בכך שעמד לצידי, נעצרתי במקומי.

"דבר ראשון, בשבילך אני המלך. דבר שני, אתה לא תגיד לי מי צריך מה במדינה שלי. אתה בסך הכל דוכס, אין לך זכות לפנות אליי בצורה כזו. אל תשכח שאם אני ארצה אני אשלח אותך להור-"

"אתה חתיכת.." הוא קטע אותי ואני פערתי את פי.

"באמת הפכת לאדם בעל לב מאבן, בעל נשמה שחורה משחור.. אני לא יודע מי אתה יותר.. ככה מסוגל לפגוע באנשים חפים מפשע, אנשים מסכנים חסרי כל.. אתה לוקח להם גם את שריד הכסף והאוכל היחידים שיש להם.. תתבייש לך." הוא לחש לעברי בקול מחושב והחל ללכת לכיוון הדלת.

"אני לא הרשתי לך לעזוב." הכרזתי והוא לא נעצר במקומו והמשיך ללכת, נעצר לצד הדלת ופותח אותה.

"אמו של תומאס, קתרין, הגיעה. אני חייב לקבל את פנייה, אני בטוח שאתה תסתדר יפה מאוד בלעדיי, הוד מעלתך." הוא הכריז ואני בעלתי רוק כשיצא מהחדר.

במהלך היום הספקתי לשלוח את צו המיסים אל כל הכפרים שבאזור.

היום הזה עבר מהר מתמיד ובמהלכו לא נתקלתי בליאם אפילו פעם אחת.

הנחתי שהוא נמצא עם קתרין ותומאס, עוזר להם, משחק ונהנה איתם כאילו הם משפחה אחת גדולה.

לחשוב שאם לא הייתי מבטיח לאבא שלי את אותה הבטחה ששינתה לי את הגורל, יכול להיות שהייתה לי ולליאם משפחה משלנו היום.. אולי היינו נשואים, עם ילד או שניים, אולי גם כלב..

לעזאזל איתך, זאיין, תוציא את השטויות הללו מהראש שלך.

אתה הבטחת. והבטחות חייבים לקיים.

לאחר הליכה קצרה אל חדרי, מבחין בכך שמריאן ישבה על המיטה בידיים שלובות ונראתה כאילו חיכתה לי כבר כמה שעות טובות.

"חיכיתי לך." הכריזה כאילו קראה את מחשבותיי ואני גלגלתי את עיניי והתקדמתי לעברה, קופץ בבהלה כשרעם נשמע ברקע.

"את לא ישנה איתי הלילה." לחשתי לעברה והיא כחכחה בגרונה.

"לא תכננתי לישון איתך, רק רציתי לדווח שלא אעשה זאת למקרה שתחפש אותי." היא לחשדה ונעמדה, מביטה בי.

"שיהיה לך לילה טוב, ליידי מריאן." לחשתי, משתדל להיות כמה שיותר מנומס.

"לילה טוב." אמרה ועם מילים אלה יצאה מחדרי.

אחרי מקלחת נעימה בה חשבתי על ליאם בלי הפסקה, על כמה שהוא יפהפה ורגיש.. מתחשב וטוב עם אנשים וילדים.. איך הוא ניסה להילחם נגדי בשביל האזרחים.. הנשיקה שלנו, החיבוק..

שכבתי במיטתי וניסיתי לעשות הכל בכדי להוציא אותו מראשי.

ניסיתי לחשוב על כל דבר אחר ממנו אבל לא צלחתי בכך, הוא היה חרוט במחשבות שלי באותו הרגע.

רעם חזק נשמע וגרם לי לקפץ למצב ישיבה.

אני שונא רעמים. שונא.

לאחר מספר שניות בהן לא נשמע רעם נוסף, נאנחתי אנחת הקלה והחלקתי באיטיות אל מצב שכיבה, בוהה בתקרה כשידי מונחת מתחת לראשי.

כשהרעמים החלו להתחזק, אני התחרטתי שלא השארתי את מריאן איתי והבנתי שהלילה הזה יהיה קשה מכפי שחשבתי.

---
נעבור למטרות?
שיהיה לי זמן לסדר פרקים..
נ.ב - הפרק הבא חמוד.

וגם, כן אני מריצה ימים כדי להגיע לדברים מסוימים ובתכלס מי רוצה לשמוע על החפירות של המלוכה הבריטית - מה שמעניין זה זיאם.
מטרות: 75 הצבעות, 50 תגובות.
אוהבת הכי שבעולם♥
20.04